more from
NaNa Disc | נענע דיסק
We’ve updated our Terms of Use to reflect our new entity name and address. You can review the changes here.
We’ve updated our Terms of Use. You can review the changes here.

פ​ר​ח​י ה​ר​ע | מ​א​ו​ר כ​ה​ן שר ב​ו​ד​ל​ר

by מאור כהן

/
  • Streaming + Download

    Includes unlimited streaming via the free Bandcamp app, plus high-quality download in MP3, FLAC and more.

      ₪30 ILS

     

  • Compact Disc (CD) + Digital Album

    האלבום יישלח אליכם בדואר רשום ובנוסף תקבלו עותק דיגיטלי להורדה מיידית

    Includes unlimited streaming of פרחי הרע | מאור כהן שר בודלר via the free Bandcamp app, plus high-quality download in MP3, FLAC and more.
    ships out within 7 days

      ₪50 ILS

     

1.
החוזר 03:33
אדום עיניים, כמלאך, אשוב אל הקיטון שלך, עם צללי הליל אפלוש - אלייך, שחומתי, אגלוש. אתן לך נשיקות צינה קרות כבוהק לבנה, וליטופי נחש, אשר סביב לקבר משתרשר. עם בוא הבוקר העפור שוב לא אהיה שם; רק הכפור ישרור עד שהיום יוכרע. לאחרים החזקה על ישותך ביד רכה - אני רוצה למלוך נורא!
2.
השמש 03:38
לאורך הפרוור המט לנפול, חורבות רוכסות את תריסיהן, מסתור לתאוות, ושמש אכזרי קופח אור אלים על עיר כעל שדות, גגות כשיבולים. אני, אשר נשקי הוא סיף הפכפך, אריח חרוזים בכל פינה בכרך, אמעד על המילים כעל אבני דרכים, לא פעם אגלה שירי חלום שכוחים. אויב הירקון, האב המפרנס, מותני שדות בשיר ובורדים שינס; כהבל דאגות הלב בו מתנדפות, מוחות וכוורות גודש דבש תועפות; בבעלי מומים קורם בשר עלומים, - עושם כעלמות - עולצים, עולי ימים, ולקציר מורה לספוח, לשגשג בלב אלמוות זה, שלפריחה עורג! עת הוא, כמשורר, יורד אל הערים, נאצלים בו הנקלים שבדברים. כמלך הוא פוקד, בלי רעש ומשרתים, טירות פאר כמו גם בתי חולים פשוטים.
3.
באדמה דשנה, שורצת חלזונות, אני רוצה לכרות לי בור עמוק, שוחה, לפשוט שם את העצמות הנושנות, וכמו כריש בים, לישון בשכחה. אני שונא קברים! אני שונא צוים! - במקום להתחנן שהעולם ידמע, אזמין עוד בחיי את להק העורבים למצות ממפרקתי את זוהמת דמה. הו תולעים! רעים שחורים, עיוורים-חרשים, הנה מגיע מת שמח וחפשי! - הו פילוסופים של עינוג ושל תסיסה, ללא מוסר כליות פלשו אל חורבתי! אימרו: היש עינוג בו טרם התנסה גוף זה שנפש אין בו, מת בין המתים?
4.
כאב שלי, החכם. שקט הייה ורך. דרשת רדת ערב - הוא יורד ובא. אפלוליות סתומה עוטפת את הכרך: שלווה לאחדים, ליתר - דאבה. הנה כבר אספסוף בזוי של בני תמותה אל שוט-התענוג, תליין אכזר, נרכן; בחג העבדים לוקט לו חרטה - כאב שלי, הושט לי יד, נלך מכאן, הרחק מהם. ראה: שנים מתות נוטות על מרפסות מרום, שמלות-אתמול עוטות, ונוחם מחייך מתוך המים גח; חמה גוססת תחת גשר תרדם; כשובל של תכריך ארוך, לפאת מזרח - הקשב, אהוב, הקשב - ליל נועם מתקדם.
5.
דמי קולח, כך נדמה לי לפעמים, כאנחות קצובות של מעין-דמים; היטב אשמע את קול זרמו המלחשש - לשוא אחר מקום הפצע אגשש. כמו לשדה דו-קרב שותת הוא אל העיר, ניגר, הופך כל אבן-כביש לאי זעיר, שובר את צמאונם של הברואים כולם, צובע באדום את טבע העולם. בקשתי את שכרון היין, להביא על בעותי הנפש נחמת שינה - אך הוא רק העמיק בי קשב ותבונה! באהבה חיפשתי שכחה - והיא פרשה על מיטתי מצע של מחטים, ורק ריותה בדם את בנות הביעותים!
6.
הנה הערב בא, ידיד פושעי העיר, שותף לדבר פשעם, צועד זהיר זהיר, השחק נאטם כתא, והאדם הופך, באין שבעה לו, לטורף צמא-דם. הו ערב, אהובו של מי שזרועותיו תוכלנה להעיד: עייפנו ומוטב לנוח מעמל, הערב מנחם בריות אשר כאב טורפן ללא רחם, מצן את להטו של איש מדע עקשן, מניח לפועל, דוחק בו שיישן. מנגד נעורים דמונים אכזרים, גודשים את המרחב, כבדים כלבלרים, טופחים בכנפיהם על תריס ועל כרכוב; ונוכח אור סתור-רוח של פנס רחוב נדלקת הפריצות, בוערת להכלים, פוערת את בשתה כתל של נמלים, טופפת, חשאית, בדרך עקיפה, כצבא אויב לפני צאתו להתקפה, רוחשת בקרבו של כרך ידוע-בוץ כשם שבמעיים התולע ירבוץ. ומן המטבחים בוקעת כבר שריקה, בימות התאטרון פוצחות באנקה, בתי-העינוגים לוקטים את קהלם: זונות וסרסורים, זווג-עועים מושלם, ושעת הגנבים יורדת על העיר, הללו מתרבים בלילה הצעיר, בנעם משדלים דלתות להפער - ופילגשם לובשת מחלצות פאר. בעת הזאת, נפשי, מוטב שתתכנסי, ואל תטי אזנך לרחש המשיא - בעת כזאת חולים אינם עומדים בסבל! סביב לראשיהם נכרך הליל כחבל, חורץ את גורלם: תהומה לעולם, וקול חרחוריהם מלא את האולם, הם לא ישובו עוד לשבוע מטובה של פת ערבית חמה, מול נפש אהובה. רבים מקרב אלה לא ידעו את טעם מתקו של בית חם: הם לא חיו אף פעם.
7.
ספלין 04:05
הרי אני כמלך ארץ של גשמים, עשיר חסר אונים, צעיר - אך שבע ימים, הבז לפמלית מוריו החנפה, אף בין כלבי חיקו נפשו כבר עיפה, ואין לו שעשוע: לא ציד-בזים, אף לא העם אשר גווע נכח היכלו; הטוב במוקיוניו מנעים לו בשירה, אך אין בזה מזור לחולי הנורא - מיטת אפיריונו דומה היא לו וקבר והגבירות אשר להן כל שוע - גבר, אינן מוצאות שמלה מופקרת שתבעיר את אש התאוה בשלד הצעיר. חכם הממלכה, שפז מפיק מסיג, את שורש הקילקול אף הוא אינו משיג, ובמרחצי הדם, מורשת הרומים, ערגת אנשי שררה שבאו בימים, אינו מוצא לו חום, לפגר המטומטם, - מי לתה ירוקים קולחים בו תחת דם.
8.
התעלות 04:05
מעל לאגמים, מעל לערבות, ממעל להרים, עבים, חורשות, ימים, מעבר לחמה, לאתר המרומים, מעבר לתחומי הספירות הככובות - תרקיע שם, לבי, תשוט שם, קל-תנועה - כהתעלף שחין בים גבה מצולה, חלל אינסוף אפל תצלח בצהלה, שטוף תאוה גברית שאין להביעה. המרא הרחק מעם האלח החולה: באוירי-פסגות נסוק והתקדש, כממשקה-אלים לגום שם מן האש - הן נגה המרחב את שלהבתה מלא. בעת אשר מכות גורל ומכאובים על ערפילי-קיום כדו לאין משא, אשרי האיש שכנף ציפור נעלסה תנהיג אותו אל שדות הזוהר השלוים. אשריו שהרהורים לו כארחות-חוגה - פורחים אל שמי הבוקר ומתרוממים מעל חייו ידאה, את שפת הדוממים ישיג אז, ובלשון פרחי-הבר ירגע.
9.
אחת לי אם את חכמה! היי נוגה! היי יפה! דמעה נוסכת בך קסמה כנחל בנופי-שממה - גם לפרחים יפה סופה. אוהב - אך רק אם כל חדוה מעם מצחך נסוגה כבר אם לבבך בחיל טבע, אם על שמחת-יומך נקוה ענן של זועת-עבר. אוהב - אם מעינך נוצקה טיפה חמה כדם תוסס אם בידי ידך דבקה, עת מתוכך המועקה בקעה כזעקת גוסס. תשוקת-אלים! אני שואב - מזמור חמדה עמוק! - מהוד- חזך גניחות, אנקות כאב, הנה לבך כבר משתלהב, פניני עיניך בו נוגהות!
10.
את נשגבה לי כמו כיפת שמי-אפלה - הו כלי מלא עצבות, הו שתקנית גדולה; ככל שתחמקי, יפה, אוהב יותר, - את נזר נהדר שאת לילי עוטר - ככל שבלגלוג תבעי ותגרפי את מה שבין ידי לכחול האינסופי. אני יוצא לקרב, תוקף ברוב חימה: כהסתער על פגר להקת רימה. אוהב אותך, חיה נוטרת, מתקיפה - עד בוא הקור, שבו את עוד יותר יפה!
11.
האויב 03:31
שנות נעורי היו לי סער אפלולי, שברק קרני-חמה צלח בו לפרקים; הרעם וגשמי העוז המרו לי - הותירו בגני מעט פירות סמוקים. אך סתו-המחשבות פקד אותי כעת - עתה יש לישר את פני האדמה, לגרוף אותה היטב, במעדר ואת, כי מים בה כרו בורות דמויי-דומה. ומי יודע אם איביי, פרחי-חזון, בחול הרטבובי יזכו למצוא מזון, לשד-פלאים שבו ישובו ללבלב? כאב! כאב נורא! הזמן חיים אוכל. אויבנו האפל, המכרסם בלב, מדם שנאבד פורח, מתגדל.
12.

credits

released January 1, 2005

מילים: שארל בודלר
תירגם מצרפתית והוסיף הקדמה: דורי מנור
כל הלחנים: מאור כהן, מלבד "האויב": מאור כהן וטל שגב
שירה: מאור כהן
הפקה מוסיקלית: פיטר רוט
הקלטות שירה וכלים נוספים: טל מטמור באולפן של יזהר אשדות
מאסטרינג: יזהר אשדות באולפן שלו
עיצוב, הפקת דפוס: הדס אי ירושלמי
יחסי ציבור: מירי בן יוסף
עוזרי הפקה: שי צברי, נתלי אפשטיין, טלי דרביאנסקי, הדר גלר, שגית מיכאלי, לו מוריה, יפעת לדר
מפיק: ניצן זעירא

תודה לישי אמיר, פיטר הוף, פול רוט, דרור נחום, דן תורן, רחל הוכמן, אורן לוטנברג, יוני בן טובים, טסי כהן פפר ולירון שמעון.

license

all rights reserved

tags

If you like פרחי הרע | מאור כהן שר בודלר, you may also like: